״חשוב לא לתת לכלב להוביל את הטיול כדי שהוא ידע שאתה המנהיג״ איי קול בולשיט.
אני אחראית על כל אספקט בחיים של הכלב. אני מחליטה מתי הוא אוכל, מה הוא אוכל, מתי הוא משחק, מתי הוא עושה צרכים, מתי הוא פוגש חברים, כמה אור שמש הוא רואה. אני מחליטה עבורו הכל. באמת שאין לי צורך נוסף למצב את עצמי כמבוגר האחראי בקשר שלנו. זה ברור לו, זה ברור לי וזה מה שזה. אני לא צריכה בנוסף לכל זה להחליט עבורו גם מה הוא מרחרח ולאיפה הולכים.
קודם כל, אם אתם מאלפים כאלה ששלמים עם דרכם, אני לא פונה אליכם. מכבדת את בחירתכם. הפוסט הזה לא בא לזלזל בדרך העבודה שלכם. אני
הטיולים הראשונים של הגור יכולים להיות מאוד מלחיצים, בעיקר אם לקח זמן עד שהתחלנו להוציא אותו מהבית. העולם פתאום גדול ומלא בגירויים שונים, רובם לא מוכרים ואולי גם מפחידים. עם כל זה הגור פתאום מוגבל בתנועה שלו ולא יכול לברוח אם הוא רוצה. זה יכול להכניס לחוסר אונים גדול כבר מהתחלה וליצור אצל הגור אנטי לצאת לטיולים.
עמוק בתוכי יש ילדה שכל הזמן מחכה שמישהו יבוא וינזוף בה. בכל מיני סיטואציות אני מדמיינת איך מישהו יכול לראות את מה שאני עושה כלא בסדר ואז אני מדמיינת איך הוא בא ונוזף בי ואני כבר בראש שלי מייצרת שיחה לא נעימה עם איש זר שלא קיים וגם אף פעם לא מגיע. הפחד הזה מושרש בי ביומיום, אני כבר בקושי שמה לב לשיח הפנימי שמתחולל בתוכי. זה כל כך רגיל אצלי שאני אפילו לא שמה לב, שזה לא קורה רק לי. המון אנשים אחרים חווים את אותה חוויה.
כשכלב בוגר עושה צרכים בבית זה יכול לנבוע ממספר סיבות ולכל סיבה יהיה פתרון אחר. חשוב מאוד קודם כל להבין מה הסיבה שהכלב עושה פיפי בבית לפני שמחליטים על דרך פעולה. כלבים באופן טבעי יעדיפו להשאיר את איזור המחיה שלהם נקי אלא אם כן משהו מפריע להם לייצר הרגל לעשות בחוץ. חינוך לצרכים הוא לא עניין של אילוף אלא של התנהלות נכונה. המאמר הבא יעזור לכם לאבחן את הבעיה מתחת לבעיית הצרכים ולהבין מה הצעד הבא הנכון.
אימצתם מלאך קטן, הדבר הכי חמוד שראיתם, הכי רך, מתכרבל ומתוק. אבל אז הוא מתהפך לכם ונהיה פיראנה קטנה שמאתרת אתכם ברחבי הבית ונושכת אתכם. כל הידיים שלכם כבר סימנים, הילדים מפחדים כי הגור נושך ואתם חסרי אונים מול הדבר הזה. אל דאגה! אתם לא לבד. גורים נשכו את בעליהם משחר ההיסטוריה וגם אתם תעברו את זה כמו גדולים.
אתמול בלילה, במהלך הכרבול של לפני השינה שלי ושל צ’נצ’ו, הייתה לי הארה. כל לילה זה אותו דבר. הוא מחכה לי במיטה בזמן שאני מצחצחת שיניים ומתארגנת לישון. אני נכנסת למיטה, מרימה את הטלפון באוטומט ונכנסת למוד זומבי. ואז הוא מתיישב לידי ומושך לי את היד בעדינות ואז פחות בעדינות. אני מסתכלת עליו, מבינה מה אני עושה ומה אני יכולה לעשות, מניחה את המכשיר בצד וכולי שלו. בזמן הזה אנחנו משחקים עם צעצוע, הוא מתחרפן קצת, מתגרד על הכרית, מתכרבלים קצת וזה זמן איכות שלי ושלו.
המודעות על מערכת היחסים בין כלבים וחתולים מתחלקת בין המיתוס – כלבים שונאים חתולים ורוצים להרוג אותם, לבין המציאות – כלבים יכולים לנהל סוגים שונים של מערכות יחסים עם חתולים כי מדובר בסך הכל ב2 יצורים חיים והדינמיקה ביניהם תלויה בכל מיני דברים. אין לכלבים משהו ספציפי נגד חתולים. הם לא נולדים שונאים חתולים מעצם היותם. הם לומדים את זה במהלך החיים שלהם, ברוב המקרים על פי ההתנהלות שלנו בסביבת חתולים.
ילד קטן משחק בגן שעשועים, הוא עולה על מתקן גבוה, הכי גאה בעצמו בעולם. הוא עובר על גשר הפיראטים ואז מתחיל לרדת בסולם לאט לאט, שלב שלב. שלב 6 ואז 5 ואז 4 והופ! הוא מפספס את השלב הבא ונופל על הקרקע. הוא עוצר שנייה ואז מתחיל לצעוק ולבכות. מיד אבא רץ אליו יחד עם עוד 3 הורים מודאגים. מרימים אותו מהרצפה ואומרים לו “הכל בסדר. לא קרה כלום. אל תבכה, תהיה גיבור”. והוא ממשיך לצרוח ואבא אומר “לא קרה כלום! אתה ילד גדול. בוא נלך לאכול גלידה ותפסיק לבכות”.
כשיש מזג אויר סוער, צ’נצ’ו ישר נצמד אליי רועד כולו. אני מאפשרת לו להכנס הכי הכי קרוב ואני מחבקת ומלטפת אותו. לפעמים הוא נרגע והרעידות עוברות ולפעמים לא, הוא נשאר ככה מפוחד ורועד בזרועותיי. ואני שם בשבילו כי אני אחראית עליו. אני אחראית לדאוג שהוא מרגיש בטוח, גם כשהוא לא. כשכלב מפחד מרעמים ואני מלטפת אותו, האם מה שאני עושה זה בעצם לחזק לו את הפחד?