דברים שאני לא עושה עם הכלב שלי – מתעקשת להוביל את הטיול

״חשוב לא לתת לכלב להוביל את הטיול כדי שהוא ידע שאתה המנהיג״ איי קול בולשיט. אני אחראית על כל אספקט בחיים של הכלב. אני מחליטה מתי הוא אוכל, מה הוא אוכל, מתי הוא משחק, מתי הוא עושה צרכים, מתי הוא פוגש חברים, כמה אור שמש הוא רואה. אני מחליטה עבורו הכל. באמת שאין לי צורך נוסף למצב את עצמי כמבוגר האחראי בקשר שלנו. זה ברור לו, זה ברור לי וזה מה שזה. אני לא צריכה בנוסף לכל זה להחליט עבורו גם מה הוא מרחרח ולאיפה הולכים.

אם מפריע לי שהכלב מושך ברצועה, אני אלמד אותו ללכת ברצועה רפויה.
אם הכלב שלי נובח על אנשים ברחוב, אני אלמד אותו להתעלם מהם ואפילו להרגיש לידם בנח.
אם הכלב שלי קופץ על אנשים ברחוב, אני אלמד אותו להשאר לידי כשאנשים עוברים.
אם אני רוצה ללכת עם הכלב שלי להליכות, אני אלמד אותו זמנים שבהם אין עצירות.
אם אין לי זמן או סבלנות, אני אזרז אותו בנחמדות בדרך שלימדתי אותו מבעוד מועד.

אבל אם הכלב שלי עוצר הרבה לרחרח, אני אאפשר לו.

אם הכלב מנסה לחצות את הכביש כי מגיע כלב ממול והוא חושש, אני אחצה איתו.
אם הכלב שלי הולך במרדף אחרי ריח שעלה לו באף, אני אחקור איתו.

טיול עם הכלב

הטיול הוא בשביל הכלב.
הזמן המעט שלו ביום לחוש את העולם שמחוץ לבית. זה לא רק צרכים (אלא אם זה מה שהוא רוצה), זה לצאת החוצה ולהפגש עם הסביבה. הכלב הביתי יוצא לעולם במקרה הטוב לשעתיים מתוך 24 שעות ביממה. זה מסע עבורו, מסע שאני מבחינתי המלווה שלו ואנחנו בהרפתקאה משותפת. ועדיין, חשוב שגם לי יהיה נח ונעים בטיול אז מה שלא נעים, אני מטפלת, מלמדת, מתנהלת, מתפשרת.

מה שהכי יפה, זה שבצורה הזו הכלב לומד להיות קשוב אליי במהלך הטיול. כי אני דמות משמעותית עבורו. אני מעבר ליצור שמחזיק את הרצועה בזמן שהוא מטייל. אני מקור מידע אמין, אני מתגמלת אותו, אני מלמדת אותו, אני עוגן עבורו. אני חלק אינטגרלי מהמסע הזה וכך, הטיולים הופכים להיות נעימים ומחזקים את הקשר שלנו.

זה לא אומר שאני תמיד הולכת לאיפה שהכלב רוצה.
גם לי יש את הלוז שלי ואם זה טיול של 10 דקות אז הוא יאלץ להיות 10 דקות. ואם לא מתאים לי ללכת ימינה אני לא אלך ימינה אני אעמוד ואחכה שהוא יוותר ויבוא לכיוון שאני רוצה ללכת אליו (אין צורך למשוך ברצועה רק לעמוד ולחכות). ואם אין לי סבלנות עכשיו לעצור כל 2 צעדים אני לא אעצור ואנחנו נתקדם בקצב יותר מהיר.

אבל אם כל התנאים לטובתי ויש לי את הזמן והסבלנות, אני אאפשר לכלב לעשות מה שבא לו וללכת לאן שבא לו (תמיד כל עוד זה מתאים גם לי). אין לי עקרונות מול הכלב או דרך אחת לטייל איתו. יש לטיולים שונים אופי שונה ויש טיולים קצרים יותר או ארוכים יותר, טיולים לגינה וטיולים מתחת לבית. לפעמים יש הרבה אנשים ולפעמים מעט. ולפעמים מתנהלים בצורה מאפשרת ולפעמים לא. והכלב לומד את כל זה. והכי חשוב, כשאני נחמדה ומכבדת, הוא לומד לשתף איתי פעולה.

טיול עם הכלב

אין לי מה ללכת ראש בראש עם הכלב שלי. לשתינו אותו אינטרס שיהיה לנו טוב ונחמד לחיות ביחד. אין לו אינטרס להנהיג אותי ולי אין אינטרס להנהיג אותו. אני המבוגר האחראי, הוא הילד, לפעמים הוא יאלץ לעשות את מה שאני מבקשת ולפעמים אני אהיה איתו במה שהוא מבקש. זו מבחינתי הדרך הנכונה לחיות עם הכלב.

מאמרים נוספים בנושא