לאחר 7 שנים של ניהול פנסיון ביתי אצלי בבית, צפייה בלתי פוסקת בכלבים מתקשרים אחד עם השני ואיתי, מתנהלים בבית, שמחים, חרדים, תוקפניים וכל מנעד הקשת, פיתחתי הסתכלות די מיוחדת על התנהגות כלבית. החיבור בין המנטליות של כלבים ותינוקות גרמה לי להבין כמה אנחנו דומים וכמה כולנו עמוק בפנים בעצם כלבים. ההבנות האלה עזרו לי להתפתח כבנאדם, להתמודד עם תקופות קשות, להבין את עצמי ולאהוב את עצמי. אני מזמינה אתכם להציץ בתובנות שלי, במחשבות שלי ולראות אם אתם מזדדהים עם הדברים שאני אומרת.
״חשוב לא לתת לכלב להוביל את הטיול כדי שהוא ידע שאתה המנהיג״ איי קול בולשיט.
אני אחראית על כל אספקט בחיים של הכלב. אני מחליטה מתי הוא אוכל, מה הוא אוכל, מתי הוא משחק, מתי הוא עושה צרכים, מתי הוא פוגש חברים, כמה אור שמש הוא רואה. אני מחליטה עבורו הכל. באמת שאין לי צורך נוסף למצב את עצמי כמבוגר האחראי בקשר שלנו. זה ברור לו, זה ברור לי וזה מה שזה. אני לא צריכה בנוסף לכל זה להחליט עבורו גם מה הוא מרחרח ולאיפה הולכים.
קודם כל, אם אתם מאלפים כאלה ששלמים עם דרכם, אני לא פונה אליכם. מכבדת את בחירתכם. הפוסט הזה לא בא לזלזל בדרך העבודה שלכם. אני
עמוק בתוכי יש ילדה שכל הזמן מחכה שמישהו יבוא וינזוף בה. בכל מיני סיטואציות אני מדמיינת איך מישהו יכול לראות את מה שאני עושה כלא בסדר ואז אני מדמיינת איך הוא בא ונוזף בי ואני כבר בראש שלי מייצרת שיחה לא נעימה עם איש זר שלא קיים וגם אף פעם לא מגיע. הפחד הזה מושרש בי ביומיום, אני כבר בקושי שמה לב לשיח הפנימי שמתחולל בתוכי. זה כל כך רגיל אצלי שאני אפילו לא שמה לב, שזה לא קורה רק לי. המון אנשים אחרים חווים את אותה חוויה.
אתמול בלילה, במהלך הכרבול של לפני השינה שלי ושל צ’נצ’ו, הייתה לי הארה. כל לילה זה אותו דבר. הוא מחכה לי במיטה בזמן שאני מצחצחת שיניים ומתארגנת לישון. אני נכנסת למיטה, מרימה את הטלפון באוטומט ונכנסת למוד זומבי. ואז הוא מתיישב לידי ומושך לי את היד בעדינות ואז פחות בעדינות. אני מסתכלת עליו, מבינה מה אני עושה ומה אני יכולה לעשות, מניחה את המכשיר בצד וכולי שלו. בזמן הזה אנחנו משחקים עם צעצוע, הוא מתחרפן קצת, מתגרד על הכרית, מתכרבלים קצת וזה זמן איכות שלי ושלו.
ילד קטן משחק בגן שעשועים, הוא עולה על מתקן גבוה, הכי גאה בעצמו בעולם. הוא עובר על גשר הפיראטים ואז מתחיל לרדת בסולם לאט לאט, שלב שלב. שלב 6 ואז 5 ואז 4 והופ! הוא מפספס את השלב הבא ונופל על הקרקע. הוא עוצר שנייה ואז מתחיל לצעוק ולבכות. מיד אבא רץ אליו יחד עם עוד 3 הורים מודאגים. מרימים אותו מהרצפה ואומרים לו “הכל בסדר. לא קרה כלום. אל תבכה, תהיה גיבור”. והוא ממשיך לצרוח ואבא אומר “לא קרה כלום! אתה ילד גדול. בוא נלך לאכול גלידה ותפסיק לבכות”.
ראיתי פרק של איזו סדרת הכרויות חדשה. החמוד הזה מאוד רצה לנשק את החמודה הזו, התבלבל בתוך עצמו, התבלבל יחד איתה ובסוף עט עליה בנשיקה מפתיעה מהצד השני של הספה. היא כן נמשכה אליו, היא כן רצתה שהוא ינשק אותה אבל אני חושבת, ואולי אני מדברת בשם עצמי, שהתקפה כזו זה לא הכי נעים לקבל, גם כשאת כן מעוניינת בקרבה מהצד השני. אני לא באה לבחור בטענות, מי מלמד אותנו מה לעשות בכלל? הוא גבר יפה, הוא היה ממש חמוד ופתאום התגלה בו הצד הלא יודע מה לעשות הזה. אם הוא לא יודעת מה לעשות, מי כן? והיא בכלל הייתה בטוחה שהוא לא נמשך אליה… איך התנתקנו מהתקשורת הבסיסית הזו שמעבר למילים? התקשורת האינטואיטיבית, זו שבעלי החיים משתמשים בה. תקשורת פשוטה של כן רוצה, לא רוצה, שמח, מפחד, מתוסכל. הבסיס של הבסיס.
עם הזמן למדתי לגלות כמה המנגנונים הכי בסיסיים שלנו דומים וכמה התהליכים שאני מעבירה לקוחות שלי דומים לתהליכים שאני עוברת, שחברים שלי עוברים, שהמשפחה עוברת. זה יכול להיות תהליכים פשוטים כמו ללמוד מיומנות חדשה – אני אשכרה מאלפת את עצמי לטריקים כבר שנתיים (אקרובטית חובבנית, היי!). וזה יכול להיות תהליכים מורכבים כמו שינוי דפוסים שמנהלים את רוב חיי הבוגרים.
לבחירתכם שני קורסים מוקלטים
מלאי ידע וכלים
לרכישה ולצפייה מיידית באתר!
לבחירתכם שני קורסים מוקלטים מלאי ידע וכלים
לרכישה ולצפייה מיידית באתר!