כלב אלפא – אמת או מיתוס?

מה רמת הדומיננטיות של הכלב שלך? האם הוא אלפא מספיק? או אלפא מדי? גדלנו על אגדת "כלב האלפא" עם סיפורים על כלבים שמנסים לצמוח בהירככיה ולשלוט עלינו. כלבים שצריכים יד חזקה בשביל להבין את מקומם בבית. כמה מזה באמת נכון וכמה אנחנו אמורים להתייחס לזה?

כלב אלפא או זאב אלפא?

אני רוצה להתחיל קודם כל מהמיתוס שהכלב התפתח מהזאב. אנחנו מתנהלים עם הכלב שלנו כאילו הוא זאב קטן בבית, כאילו זו אותה הגברת בשינוי אדרת, כאילו יש לנו זאב בפוטנציה שאם לא נתייחס אליו כאלה פריט בלהקת הזאבים שלנו אסון גדול יפול עלינו. אז הרשו לי להתחיל מלנפץ את המיתוס הזה. הכלב לא התפתח מהזאב אלא לצידו. הכלב הוא בן דוד של הזאב, לא צאצא ישיר שלו. חיה נפרדת לחלוטין. לקריאה נוספת בנושא. 

אוקיי מה זה משנה? האם להקה של כלבים לא תתנהג כמו להקה של זאבים?
בואו לשם הדיון נניח שכן ונתייחס למחקרים שנעשו על להקות זאבים. בשביל להבין איך באמת מתנהגת קבוצה של זאבים, אנחנו צריכים להבין איך המחקרים האלה נעשו ולמה הם לא רלוונטים לכלבי הבית שלנו. 

לפני כמה עשרות שנים, נעשה מחקר מקיף על ידי חוקר זאבים בשם דייויד מש. מש עשה תצפיות על להקות של זאבים שחיו באיזור, בעיקר בפארק יילוסטון בארצות הברית, במשך מספר שנים. הוא הגיע למסקנה שלהקה של זאבים מורכבת מזאב אחד שליט שהוא האלפא וחברי הלהקה האחרים שתפקידם הוא בעיקר, לא לעצבן את האלפא. הוא עושה את ההחלטות, אוכל ראשון, ישן הכי גבוה והיחיד שמזדווג עם הנקבות ומתרבה. חברי הלהקה "מכבדים" את האלפא עד שהוא נחלש וזכר אחר צעיר יותר לוקח את מקומו בכח. כשהאלפא עושה את תפקידו, הלהקה רגועה. כשהאלפא חלש, הלהקה גועשת. האגדה מספרת שיש זאבים ששואפים לטפס בהיררכיה ולהיות מנהיגי הלהקה בעצמם, נקרא להם לשם הדיון "דומיננטים". ויש כאלה שזה פחות הקטע שלהם נקרא להם "כנועים".
 
בשנת 1970 הוציא דיוויד מש ספר בו הוא מגדיר את הזכר השולט כעל זכר האלפא של הלהקה וספרו נמכר ונלמד במשך השנים מאז. בהמשך המאמר נגלה מה דייויד חושב היום על הספר שלו.
כלב אלפא
איך זה משליך על הכלב שלנו?
אם כלבים במהות שלהם, מתוך היצר הזאבי שלהם, שואפים למנהיג חזק, ל"אלפא", אז אני חייבת להיות ה"אלפא" שלהם. בשביל שהם יהיו רגועים יותר, אני חייבת להראות להם באופן תמידי שאני ויתר בני הבית גבוהה מהם בהירככיה המשפחתית. אם אכשל בזה, לכלב שלי לא תהיה דמות סמכותית עליה הוא יכול לסמוך והוא יאלץ לנסות לקחת ממני את התפקיד הזה.
 
איך אני יכולה לזהות אם הכלב שלי שואף להיות כלב אלפא?
  • אם למשל הוא יוצא לפני מהדלת כשיוצאים לטיול אז זה עלול להצביע על שאיפות הובלתיות.
  • גם משיכות בטיולים זה הדרך של הכלב להוביל אותנו.
  • אם הוא עולה עליי, שם עליי ראש או יד הוא מביע דומיננטיות.
  • אם הוא לא מקשיב לפקודות שלי, הוא כנראה לא באמת מקבל את מרותי.
  • אם הוא חושף עליי שיניים או מגרגר, הוא דפנטלי מנסה לקחת ממני את המנהיגות.
 
ואיך אני כבעלים אמורה להבהיר לו שהבוס פה הוא אני?
בעיקר בעזרת הפגנת כוחניות, אסרטיביות וכישורי מנהיגות ללא רבב. הבעיה מתחילה כשלא כולם מסוגלים להיות הדמות האסטריבית שהכלב שלנו צריך בשביל לוותר על המקום שלו במעלה ההר. ילדים וילדות שחיים יחד עם הכלב לא יכולים במהותם להוות איום על כלבים גדולים. אנשים עם מוגבלויות או פשוט אנשים עם אופי שהוא אחר, לא אלפות, איך הם יכולים להביע דומיננטיות מעל הכלב שלהם? פה נחלצים לעזרתנו אביזרים מענישים כמו קולרי חנק, דוקרנים או קולרי חשמל שמשדרגים לנו את החזות המאיימת שהכלב יכול לכבד.
 
נחזור למחקר של דייוי מש
העניין עם המחקר של מש הוא שהוא נעשה על קבוצה של זאבים ב*שבי*. כלומר, גידרו שטח ענק, זרקו פנימה כמה זאבים שלא בהכרח קשורים אחד לשני, ואמרו להם – תסתדרו. אמנם התחושה הייתה שהם חוקרים זאבים במצבם הטבעי אבל שבי אינו מצב טבעי ואינו מדמה מצב טבעי. 
 
במצב כזה, שקבוצה אקלקטית של פריטים נסגרת יחד, אכן נוצרת להקה במבנה היררכי שכזה.זאבים שלא מכירים אחד את השני, נאלצים לשרוד יחד, אז יש צורך במישהו שיוביל את כל המהלך הזה. קצת כמו בהישרדות. כשהמשאבים מוגבלים וצריך לעבוד בשבילם, יש לחץ ונוצרים חיכוחים באופן טבעי. לכן למען הישרדות הקבוצה, חשוב שיהיה פריט אחד שכולם יקשיבו לו. 
 

זאבים הם בכלל לא חיות להקה

מאוחר יותר (הרבה יותר) התגלה שאם עושים תצפיות על זאבים במצבם הטבעי, בטבע ולא בשבי, מגלים תמונה אחרת. זאבים הם בכלל לא חיות להקה. הם חיות משפחה. ממש כמונו. 

איך זאב נהיה "זאב אלפא"?
הוא מזדווג עם נקבה, הם מביאים גורים והם בעצם משלימים את הקבוצה. קבוצה של זאבים בדרך כלל מורכבת מאמא, אבא וגורים. זו משפחה, הדינמיקה היא משפחתית, ההורים אינם מנהיגים, הם הורים. הם מבוגר אחראי והם דואגים לצאציהם לכשהם יגדלו ויקימו משפחות משל עצמם. חלק ישארו קרוב לביתם וחלק ינדדו עם משפחתם החדשה. 

35 שנים אחרי, דיוויד מש מודה בטעותו ומסביר הכל בסרטון:

הכלבים שלנו לא מנסים להנהיג אותנו

כשמדברים על "הטבע" של הכלב שלנו, כל עניין האלפא לא רלוונטי בכלל. הכלב שלנו נכנס לביתנו, מקום שבו המשאבים שלו אינם מוגבלים והם ניתנים לו באופן טבעי, הוא מקבל את כל מה שהוא צריך מאיתנו ואנחנו גם עושים עליו את כל ההחלטות, מתי יאכל, מתי יטייל, מתי ישחק ומתי יעשה צרכים. אנחנו המבוגר האחראי מעצם היותנו ואנחנו לא צריכים לעשות שום פעולה בשביל להוכיח את זה לכלב שלנו. הכלב לא צריך לעבוד או להתחרות באף אחד על המשאבים שלו ואם הוא חושב שכן זה לא כי אנחנו לא מנהיגים מספיק אלא כי יש לו בעיה רגשית שדורשת טיפול. וגם זה לא הופך אותו לכלב אלפא.

מה עם כלבים דומיננטיים?

האם כלבים דומיננטיים הם תמיד כלב אלפא? ולהיפך? מה הם כלבים דומיננטיים? מה הופך כלב לדומיננטי? לפני שאני אגיד מה ההגדרה הרשמית ומה ההגדרה שלי לדומיננטיות, אני רוצה להגיד שזה קצת מרגיש כאילו כל התנהגות שלא נעימה לנו מתויגת מיד כדומיננטית. כשאדם אומר לי שהכלב שלו דומיננטי, זה לא באמת נותן לי תמונה מדויקת על האופי של הכלב. דומיננטיות יכולה להיות הסבר לקפיצות, משיכות ברצועה, ריבים עם כלבים, נביחות על אנשים, קושי בקבלת אורחים, גניבת אוכל ואפילו שינה על המיטה. כאילו דומיננטיות היא המקור לכל הצרות שלנו ואסור שהכלב שלנו יהיה דומיננטי.

לדומיננטיות דווקא יש הגדרה והיא לא מה שאתם חושבים. דומיננטיות בין כלבים מתרחשת כאשר יש תחרות על משאב מסוים. מי שהגיע למשאב ראשון הוא הדומיננטי בסיטואציה הספציפית הזו. דומיננטיות היא לא תכונת אופי. דומיננטיות היא ארוע. כלב יכול להיות הדומיננטי בסיטואציה אחת ובסיטואציה אחרת הוא לא יהיה. דומיננטיות מתרחשת בין כלבים, לא בין כלב לאדם. אנחנו לא כלבים והכלבים שלנו יודעים את זה.

אם הייתי מאוד רוצה להשתמש במונח דומיננטי, הייתי מתארת אותו אחרת לגמרי. הייתי מתארת אותו כמו שהייתי מתארת אדם שהוא דומיננטי. אדם שרואים אותו, ששמים לב אליו, שהוא מאוד נוכח ומורגש בסביבה. זה לא בהכרח דבר רע ולא בהכרח דבר טוב, רק עוד אספקט לאישיות של אותו אדם. או אותו כלב. אבל המונח דומיננטיות נחטף ומושרש במילון הכלבי שלנו ואנחנו משתמשים בו לרעה. 

לכן אני נמנעת משימוש במונח דומיננטיות לחלוטין. הוא לא באמת עוזר לי לפתור בעיות.

כלבים דומיננטיים

לראות את הכלב אחרת

אם נסכים לוותר על מונחים כמו "הירככיה", "מנהיגות", "כלב אלפא" ו"דומיננטיות", נוכל לייצר דינמיקה חדשה עם הכלב שלנו. דינמיקה שלא בנויה על מאבקי כח וראש בראש. מערכת יחסים בריאה בין "הורה" או מבוגר אחראי עם יצור חסר אונים שתלוי בו לחלוטין. זה נראה אחרת לגמרי.

נשחרר את המחשבה שהכלב שלנו צריך שננהיג אותו ונאמץ את המחשבה שהכלב צריך שנקשיב לו ונראה אותו.

הכלבים שלנו חיים בעולם כל כך מורכב ומפחיד. הם לא נולדים יודעים איך להסתדר עם העולם. כל מה שהם למדו, הם למדו מאיתנו ואנחנו אחראיים על מי שהם. מה שהכלב שלנו הכי רוצה בחיים שלו זה לא להנהיג אותנו, זה שיהיה לו טוב. שהוא ירגיש בטוח, שהצרכים שלו ימולאו ושיהיה לו כמה שיותר טוב בחיים. והטוב הזה שלו לפעמים מתנגש חזיתית עם הרע שלנו אבל תמיד אפשר למצוא פתרון שיתאים לכולם, גם לנו וגם לכלב שלנו והוא לא חייב לכלול כח ואסרטיביות.

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מדברים כלבית"

מאמרים נוספים בנושא