כשמסתכלים על נהמה כנהמה האם לכלבים שלנו יש זכות לנהום עלינו? על הילדים שלנו?
ייתכן שהתשובה היא לא.
אבל אם מסתכלים על נהמה כסימן תקשורת, אולי התשובה תשתנה.
נהמה כסימן תקשורת אומרת – “זה לא נעים לי, תתרחק ממני בבקשה” זה אפילו די מנומס. מה אנחנו עושים בזה שאנחנו מונעים את זה מהכלב?
זהו, זה קורה! הכלב החדש מגיע וההתרגשות בשיאה.
מה צריך שיהיה בבית??
לפניכם רשימה מפורטת של ציוד שאני ממליצה שיהיה בבית. הרשימה מחולקת לפרטי חובה, פריטים שאני ממליצה עליהם ופריטים חשובים לגורים.
בימים הראשונים של כלב חדש בבית, הוא לומד אותנו ואת שגרת הבית. בכל יום הוא מבין מה הם הדברים הקבועים שקורים סביבו ומה קורה מדי פעם. הוא מתחיל להבין מה נעים לו ומה לא נעים לו, מי מהאנשים נחמד, מתי הוא מקבל טיולים ולאן ומתי אוכל. הוא לומד מתי יוצא לו לפרוק אנרגיה ומתי הכי טוב לנוח. הוא לומד מתי הולכים לישון, מתי קמים ומה קורה בזמנים האלה.
אתם מתחבטים עם זה כבר תקופה. אולי היה לכם כלב בילדות ותמיד רציתם להביא עוד כלב, אולי הילדים מתחננים, אולי אתם זוג צעיר ואתם בשלים לזה. יש כל כך הרבה סיבות הגיוניות להביא כלב הביתה. אבל המאמר הזה לא הולך לדבר עליהם. אנחנו דווקא נדבר על למה לא להביא.
אם אתם מוצאים את עצמכם מפקפקים בהחלטה שלכם, אולי אצליח לעשות לכם קצת סדר.
ישבתם, חשבתם, דיברתם, התבשלתם והחלטתם שהגיע הזמן להכניס כלב הבית. איזה כיף! עכשיו רק נשאר לבחור את הכלב הנכון… וזה מאוד לא מובן מאליו. לכלבים יש אופי, טמפרמנט, צרכים שונים, רמות אנרגיה שונות. לא כל כלב מתאים לכל משפחה. לכן חשוב מאוד לעשות את הבחירה יותר ממקום מושכל ופחות ממקום רגשי. אחרי הכל, הכלב הזה הולך ללוות אתכם פלוס מינוס בעשור הקרוב. בלי לחץ אבל.
המפגש הראשוני עם הכלב הוא החשוב ביותר. התגובות שלו כלפיכם יתנו לכם רמזים חשובים לגביי האופי שלו.
כמה דברים חשובים להבין לפני הקריאה –
כל כלב הוא אחר, עם אופי אחר והתנהגות משתנה עם הסביבה והתנאים. גם אם איבחנתם נכון את הכלב המושלם, יתכן שעם הזמן האופי שלו ישתנה. בעיקר אם אתם הולכים על כלב צעיר.
זה חלום יפה שהכלב יקשיב לנו ככה כי בא לנו. כי אמרנו. בלי ללמד אותו שום דבר. אבל זה לא באמת עובד ככה. בשביל ללמד כלב צריך ללמד. פיזית. ממש להדריך אותו. והדרך הכי טובה להגיע אל הכלב היא…. כן, ניחשתם טוב. דרך הקיבה שלו. נכון שיש דרכים נוספות לייצר קשר מבוסס תגמולים עם הכלב אבל אוכל זה הכי קל וקולקטיבי. רוב הכלבים ישתפו פעולה בשביל התקווה לקבל חטיף.
גור בלי גדר גורים זה כמו תינוק בלי לול – זה אפשרי אבל דורש הרבה יותר השגחה וסידור הסביבה (בייבי\ דוגי פרופינג). הלול מהווה לתינוק מעיין “בייביסיטר” כשאנחנו לא משגיחים עליו ומונע ממנו לעשות בלאגן ולפגוע בעצמו. אותו דבר עם הגור שלנו. גור שמשוחרר בבית בלי השגחה עלול להיות מתכון לבעיות התנהגות, הרס בבית וקושי רב בחינוך לצרכים. הגדר מהווה עבור הגור “חדש משלו” מקום בו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם גבולות ברורים שאתם מציבים לו.
מהרגע שהגור הגיע אליכם, לא חשוב מה גילו, אתם מתחילים את המסע שלכם לחינוך לצרכים.
ממש כמו תינוקות, יכולת האיפוק של הכלב נבנית עם הזמן. ישנם מספר הבדלים בין המסע הזה אצל כלבים ובני אנוש – תינוקות מורשים לעשות צרכים בכל רגע שיש להם, בתוך החיתול. מצופה מהם להתאפק רק בילדות וגם אז יש להם גישה כמעט תמיד לבית שימוש. ילדים גם בדרך כלל לא ננזפים על פספוסים במכנסיים או במיטה.
גורים לעומת זאת, צריכים ללמוד להתאפק מגיל מאוד צעיר, ננזפים על פספוסים ומצופה מהם גמילה מהירה ללא כל מאמץ מצידנו. מה? 4 טיולים ביום זה לא מספיק? ספוילר, התשובה היא לא.
כל גור צריך עוגן. עוגן זה המקום הבטוח הזה שאליו תמיד אפשר לחזור בשביל להרגיש בטחון. גורים מחפשים את העוגן שלהם וגם מוצאים אותו. זה יכול להיות הבית שלהם, מקום מסוים בבית (מתחת לשולחן) וזה גם יכול להיות אנחנו. הקאץ’ הוא שאם לא נהיה עוגן טוב, הגור לא יבחר בנו.