אולי הגיע אליכם גור צעיר מאוד, הישר מאמו ואחיו ואולי הגיע אליכם גור מעמותה או מבית אחר שהחליט למסור. בכל מקרה הגיע אליכם תינוק קטן ומפוחד או סקרן שנעקר מכל מה שהוא מכיר בזמנו המועט בעולם שלנו ועבר למקום חדש שאין לו מושג מה קורה בו. הוא לא מבין מה קורה ביום, מה קורה בלילה, מה קורה כשכל האורות כבים ומה קורה כשקמים בבוקר, מה קורה כשעושים טעות, והכי חשוב – מה קורה כשנשארים לבד, האם אי פעם תחזרו??

לכלבים, כמו לבני אדם יש אופי משלהם ועולם פנימי עשיר הנקבע ברובו על פי תקופות בגורות.
כשמבינים את השלבים בהתפתחות של גורים מרגע הלידה, קל יותר לדעת מה עושים.
כמו ילדים, גם אצל גורים, תקופה זו מעצבת את אופי הגור ומלמדת דרך התמודדות עם הסביבה.
התנהלות נכונה עם הגור בתקופה זו פירושה התחלה נכונה לחיים מאושרים עם כלב מאוזן ומסופק.

מהרגע שהגור הגיע אליכם, לא חשוב מה גילו, אתם מתחילים את המסע שלכם לחינוך לצרכים.
ממש כמו תינוקות, יכולת האיפוק של הכלב נבנית עם הזמן. ישנם מספר הבדלים בין המסע הזה אצל כלבים ובני אנוש – תינוקות מורשים לעשות צרכים בכל רגע שיש להם, בתוך החיתול. מצופה מהם להתאפק רק בילדות וגם אז יש להם גישה כמעט תמיד לבית שימוש. ילדים גם בדרך כלל לא ננזפים על פספוסים במכנסיים או במיטה.
גורים לעומת זאת, צריכים ללמוד להתאפק מגיל מאוד צעיר, ננזפים על פספוסים ומצופה מהם גמילה מהירה ללא כל מאמץ מצידנו. מה? 4 טיולים ביום זה לא מספיק? ספוילר, התשובה היא לא.

אחת מהתקופות הקריטיות בהתפתחות המנטלית של הגורים, אולי התקופה החשובה ביותר לחשיפת גורים, זו תקופת הסוציאליזציה השנייה, סלחו על על הז’רגון המקצועי. תקופה זו היא כמו חלון הזדמנויות שבה הגור שלנו הכי פתוח לקבל את העולם. זהו גיל קסום שבו הגור עוד לא נחשף לאכזבה וקושי (בגידול אידיאלי) והוא הכי סקרן להכיר דברים חדשים ולחוות חוויות חדשות.
כלב שלא נחשף לעולם בגורות, עלול לגדול להיות חששן בבגרותו.

גור חדש בבית יכול להיות כיף גדול ושמחה אך עם זאת יכול להיות גם קצת קשה ובואו נודה בזה – גורים יכולים ממש להטריף את המח… הגור שלנו הוא כמו תינוק. הוא צריך תשומת לב ותעסוקה, משתעמם בקלות ועושה מה שהוא רוצה באותו רגע. לא תמיד קל להתנהל עם גור חדש בבית ולכן כדאי להבין מה הבאתם הביתה ומה זה צריך בשביל להיות מאושר.

אנחנו מביאים גור קטן הביתה, רוצים לשמור עליו בריא ושלם, אומרים לנו לא לתת לו כלום שהוא לא האוכל שלו והנה הגור אוכל הכל מהרצפה. אז אנחנו עושים את הדבר ההגיוני מונעים את זה. אנחנו משתדלים לא להשאיר שום דבר בבית, אנחנו לא משחררים מהרצועה ואם הוא חלילה לוקח משהו אנחנו מיד פותחים את הפה ומוציאים.

אימצתם מלאך קטן, הדבר הכי חמוד שראיתם, הכי רך, מתכרבל ומתוק. אבל אז הוא מתהפך לכם ונהיה פיראנה קטנה שמאתרת אתכם ברחבי הבית ונושכת אתכם. כל הידיים שלכם כבר סימנים, הילדים מפחדים כי הגור נושך ואתם חסרי אונים מול הדבר הזה. אל דאגה! אתם לא לבד. גורים נשכו את בעליהם משחר ההיסטוריה וגם אתם תעברו את זה כמו גדולים.

הוטרינר אומר לא להוציא את הגור עד סוף החיסונים, הגור עושה צרכים רק בבית כחודש\חודשיים הגור מתרגל לעשות צרכים בבית ולא .עושה צרכים בחוץ בסוף החיסונים מתחילים להוציא את הגור והוא לא עושה צרכים בחוץ! לא רק שהוא לא עושה צרכים בחוץ, הוא גם מתאפק כל הטיול ואז כשחוזרים הביתה הוא רץ לעשות… אנחנו מוציאים לטיולים, אנחנו מענישים, אנחנו מנסים הכל! אבל שום דבר לא עובד… ואנחנו כבר מתוסכלים.