הגור אוכל הכל ואנחנו ממהרים להוציא את זה מיד
כשחושבים נטו על בריאות, זה באמת הדבר ההגיוני לעשות.
אין יותר בטוח מאשר ששום דבר לא ייכנס לגוף שלו מאשר האוכל גורים שרכשנו במלא כסף. אבל הגור אוכל הכל מהרצפה ואנחנו רק רוצים לשמור עליו. אבל בריאות היא לא הדבר היחיד שצריך לעניין אותנו בגידול הגור שלנו. הבריאות שומרת עליו בחיים אבל מהצד השני, הפן הנפשי התפתחותי הוא זה שקובע איזה מן חיים יהיו לו. מה יהיה האופי שלו, ההרגלים שלו, כמה בטוח הוא ירגיש ולא פחות חשוב מכל אלה, מערכת היחסים בינינו ותחושת האמון אחד בשני.
יש דבר אחד חשוב שכדאי להבין בהקשר הזה – גורים חוקרים את העולם דרך הפה. אחרי שנבין את זה נוכל לצאת לדרך.
בשביל גור קטן, הכל חדש, הכל מסקרן.
חוש הראייה של הכלב שונה משלנו ומקור המחקר העיקרי שלו הוא דרך הפה. זה אומר שכל דבר חדש שהוא יראה ויעניין אותו, הוא קודם כל יכניס לפה. זו הסיבה האמיתית שהגור אוכל הכל מהרצפה. הוא לא באמת אוכל את זה, ככה הוא “מסתכל” על הדבר הזה. לאחר חקירה קצרה הוא יעזוב את זה וימשיך הלאה לדבר הבא. את רוב הדברים (הלא אכילים) שהוא ירים, הוא גם יוציא באותה המהירות. כמו שתינוק מסתכל על העולם סביבו. הוא מתעכב במבטו על דברים מעניינים יותר ואז משתעמם מהם וממשיך הלאה. כך גם הכלב עובר בין דבר לדבר, אוכל את מה שטעים, חוקר את מה שמעניין וממשיך הלאה.
כל זה מתרחש אצל רוב הגורים בצורה טבעית כשאין התערבות במהלך החקירה. הבעיה מתחילה כשהמנגנון הטבעי הזה נפגע בהתערבות יתר בחקירה. נדירים הגורים שחווים חופש לחקור. מפחידים אותנו כל כך שאנחנו לא מאפשרים את זה. יותר מזה, המנגנון הוא לא הדבר היחיד שנפגע מההתערבות שלנו. אנחנו ממש במו ידינו מייצרים בעיות התנהגות עתידיות, ניתוק במערכת היחסים שלנו וחוסר אמון.
איך הדבר הזה יבוא לידי ביטוי? או במילים אחרות – מה קורה לגור שמוציאים לו בכח כל דבר שהוא לוקח לפה?
ישנן 3 השלכות עיקריות שאתם כנראה כבר חווים אחד מהם אם לא יותר
- הגור לומד לברוח מאיתנו כשיש לו משהו בפה. הוא מרים משהו, מסתכל עלינו וברגע שאנחנו עושים צעד לכיוונו הוא בורח. איבדנו את האמון שלו, התנתקנו ממנו ויצרנו הרגל בעייתי שכנראה ילווה אותנו גם בבגרות. ועדיין, הגור אוכל הכל מהרצפה.
אם זה המצב שלכם, זה הזמן להפסיק לרדוף. לשנות את המשחק. בתור התחלה ואפילו למשך שבוע שבועיים פשוט להתעלם לחלוטין מגניבות. שיראה שזה לא עניין כבר. לאחר מכן אפשר ללמד אותו משחקי החלפות – עזוב את שלך תקבל משהו יותר שווה. אפשר גם ללמד עזוב בצורה מסודרת מחוץ למסגרת הגניבות ולהשתמש בזה בהמשך. הגור לא ימשיך לגנוב לנצח. הוא חוקר עכשיו. - הגור לומד לבלוע מהר. זה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות. הגור לומד לבלוע מה שהוא אסף כשאנחנו מתקרבים, בלי סינון ובלי שיקול דעת. דברים שהוא היה יורק מעצמו תוך שנייה הוא עכשיו בולע. וזה לא בהכרח יהיו דברים אכילים.
אם זה המצב שלכם, זה אכן בעייתי. קודם כל הייתי בודקת עם דברים לא בליעים (למשל, שקית במבה ריקה) ומאפשרת לו להרים אפילו בבית. חשוב לשמור על קור רוח ולא להראות שבאים לקחת לו ופשוט להתבונן בו חוקר. האם הוא בולע גם כשאין לחץ מצדכם? צריכה להיות תקופה עכשיו שבה אתם לא באים לקחת לו. זו תקופה של זהירות מתמדת ואיפשור (!) להרים דברים שאתם רואים שאינם מסוכנים. ממש לאפשר לו כדי להראות לו שהכל בסדר והוא חופשי לחקור. ישנם דרכים אחרות לטפל בעניין אבל לדעתי אלה טכניקות של עבודה מתמדת ארוכת טווח עם שיפור איטי אך עם הרבה נפילות בדרך. ללמד את הכלב אמון בנו זה דרך נפלאה להפסיק את הבליעות המהירות. - הגור לומד לשמור על דברים שהוא גונב. רכושנות היא בעיה שיכולה להיות גנטית אבל בהרבה מקרים היא בכלל נלמדת. אנחנו ממש מלמדים את הגור שלנו לשמור על דברים מפנינו. אנחנו מפתחים בעיית התנהגות מגיל מאוד צעיר בלי לשים לב. והמשך התסריט זה שאנחנו כועסים על הגור שהוא מעז לגרגר עלינו, אנחנו ממשיכים לקחת לו דברים והראש בראש הזה נגמר בחוסר תקשורת וכעסים במקרה הטוב ומסירה במקרה הרע.
אם זה המצב שלכם אז לא כזה נורא. רכושנות נלמדת היא בעיה יחסית קלה לעבודה. הקושי העיקרי הוא להרפות מהרעיון שלכלב אסור לגרגר עלינו בשום מצב ולהבין שגם לכלב יש רגשות ומותר לו להביע אותם. ושאנחנו חלק מהבעיה. הסירו אחריות מהכלב שלכם וקחו אותה על עצמכם. למדו אותו שאין לו מה לדאוג, שהכל בסדר והוא יכול לסמוך עליכם. לקריאה נוספת על רכושנות כלבים
כל הדברים האלה הם מסוכנים הרבה יותר מלאפשר לגור פשוט לחקור את העולם. הגור אוכל הכל מהרצפה כי הוא חוקר. כדאי לשמור את ההוצאה הדרמתית מהפה למצבים שהם באמת מסכני חיים. רוב הדברים שגור ירים גם אם הוא יבלע, לא יקרה לו כלום. דברים אכילים הוא עלול לבלוע. גם אם הוא מצא חתיכת לחם ברצפה, לא נורא. כל עוד הדברים הם במינון נמוך הגוף שלו ידע להתמודד איתם.
איך תלמדו לסמוך על הגור?
תתבוננו בו חוקר. תראו את התהליך. כשהגור אוכל הכל מהרצפה, הוא לא סתם מרים דברים לפה, הוא בוחן אותם, מתייג אותם במגירות בראש שלו. מה הדברים המעניינים ומה הדברים שלו. המגירות של הגור מתמלאות המון בשנה הראשונה בחייו. יש הרבה “פעמים ראשונות”. חשוב שתלמדו את הגור שלכם ואת צורת חקירתו.
במקום להלחץ כשהגור אוכל הכל, תראו מה הוא עושה עם מה שהוא מרים.
כמה זמן הוא בוחן אותו בפה, כמה זמן עד שהוא עובר לדבר הבא, מה הוא חוקר יותר ומה פחות. תעזרו לו לחקור. תראו לו דברים שווים שמצאתם. ראיתם מקל שווה, תגידו לו היי תראה מה מצאתי! ותראו לו. תהפכו שותפים במסע החקירה שלו. כך תוכלו לדעת מה הנטיות הטבעיות של הגור שלכם. ישנם גורים שכן יש להם נטייה לבלוע, פתאום גור שלועס אבנים, או חלילה וחס (אתם לא לבד זה כולם!!!) קקי של יצור חי אחר.
אם הגור שלכם הוא יותר ריסקי ואכן נראה שהוא נוטה לסכן את עצמו, בסדר, זה בר התמודדות. בבגרות זה מאוד פוחת ואף נעלם לגמרי אז אנחנו צריכים לשרוד את הגורות שלו ויהיה בסדר. כדאי להתחשב בזה במסלולי הטיולים שלו, לדאוג למסלולים יחסית נקיים. להסתכל מראש לאן אתם מתקרבים ואם יש שם דברים מועדים לפורענות אז לנסות להמנע מהם. כדאי ומומלץ גם ללמד את הגור לעזוב כשמבקשים ממנו. זה לא פשוט אבל זה גם לא הכי מורכב. פשוט צריך לעשות את זה וזה דורש עבודה.
אם אם רואים שהגור שלכם אכן חוקר ויורק אז תאפשרו לו חופש, תנו לו לבנות לעצמו שיקול דעת. אתם שם להכווין אבל הוא צריך ללמוד את העולם. תלוו אותו בזה בצורה הבטוחה ביותר שתאפשר גם התפתחות תקינה ובניית קשר נכון עם הגור.
ממליצה לקרוא את המאמר על להיות העוגן של הגור שלכם
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו “מדברים כלבית”
