למה אילוף עם קליקר?
מה זה קליקר?
קופסא קטנה שעושה צליל קבוע שאומר לכלב “צדקת! הפרס שלך בדרך”. הקליקר הוא בעצם סמן – מרקר, סוג של גשר בין ההתנהגות שהכלב ביצע לבין ההגעה של החטיף שלו. הקליקר משמש לעבודה בה אנחנו מלמדים את הכלב התנהגויות על בסיס חיזוק חיובי, ברוב הפעמים עם חטיפים. הקליקר בעצמו לא מועיל בשום צורה. הוא *חייב* להיות מקושר באופן מלא לחטיפים על מנת להיות יעיל.
למה צריך את זה?
בשביל להבין אילוף עם קליקר, צריך להבין איך כלב לומד.
נניח כמה הנחות יסוד בסיסיות –
- התנהגות שמתוגמלת חוזרת על עצמה. אם הכלב מתיישב ומקבל על זה חטיף, סביר שהוא יתיישב שוב.
- התנהגות שחוזרת על עצמה ומתוגמלת הרבה פעמים, תהפוך להיות חזקה מאוד. אם הכלב הגיע אליי 20 פעמים ובכל פעם שהוא בא הוא קיבל סטייק, סביר להניח שהוא תמיד יבוא כשאני אקרא לו.
- בשביל ללמד התנהגות חדשה שהכלב יעשה בשמחה, צריך לחזק אותה ולחזור עליה הרבה פעמים.
- יותר קל לכלב להבין על מה הוא מתוגמל אם התגמול מגיע מיד אחרי שהוא התנהג כמו שרצינו.
- אנחנו לא תמיד מספיק זריזים בשביל להביא את החטיף בדיוק בשנייה המדויקת שהכלב עשה מה שרצינו.
וכאן הקליקר נכנס לתמונה. אילוף עם קליקר מאפשר לי להודיע לכלב שהוא צדק ונותן לי עוד שניה להוציא את התגמול שלו. בכל פעם שהכלב מצליח, הוא שומע קליק ומיד אחריו מגיע חטיף. הכלב מקשר בין הצליל של הקליקר לבין הגעת החטיף והקליקר הופך להיות סימן להצלחה!אילו
איך עובדים עם זה?
למשל – אם אני רוצה ללמד את הכלב שלי לתת יד, אני אקליק לו בכל פעם שהוא יתן יד. אחרי כל קליק יגיע חטיף.
התנהגות -> קליק -> חטיף
התנהגות -> קליק -> חטיף
התנהגות -> קליק -> חטיף
וחוזר חלילה. כמה שיותר פעמים, יותר טוב לנו.
אני אשתף אתכם בגישה שלי לאילוף עם קליקר
כמו כל כלי, יש כל מיני גישות, כל אחת עם יתרונותיה וחסרונותיה. מבחינתי, הקליקר הוא כלי לעבודה לטווח רחוק. כלומר, אם אני רוצה להתחיל לאמן את הכלב שלי לכל מיני התנהגויות, אולי משמעת בסיסית או טריקים או סתם משחקי למידה בשביל הכיף, אז שווה לי להרגיל אותו לקליקר ולהתחיל לעבוד איתו מהבסיס ובהדרגה. הקליקר עוזר לי לבנות תשתית טובה של למידה שיטתית. זה אומר שהקליקר לעד יהיה מקושר לחטיפים. הוא כלי למידה, לאחר שהכלב מבין ומטמיע את ההתנהגות, אין בו צורך על אותה התנהגות יותר.
איך גומלים מהקליקר?
את ההתנהגויות אנחנו נגמול מהקליקר אבל הקליקר תמיד יהיה מקושר לאוכל. כלומר, לאחר שההתנהגות נלמדה היטב ואני רוצה להוציא אותה לחיים האמיתיים ולהתחיל להשתמש בה מחוץ לאימונים, אני אתחיל עם הקליקר ולאחר מספר פעמים אני אשתמש במילה “יופי” או מילה אחרת במקום הקליקר. אבל אני אמשיך לעבוד עם הקליקר על התנהגויות אחרות ולכן הקליקר תמיד יהיה מקושר לאוכל.
חוקים באילוף עם קליקר
- אחרי כל קליק מגיע חטיף!! תמיד תמיד תמיד גם אם התפלק לנו קליק, ניתן עליו חטיף.
- הקליקר מגיע לפני שהחטיף מגיע. לא בו זמנית
- אין להקליק ליד הכלב בהזדמנויות אחרות מחוץ לאימונים.
- כדאי לעשות סשנים יחסית קצרים של כמה דקות ולהפסיק או לעשות הפסקות משחק או רענון בין הסשנים.
- יותר קליקים, יותר טוב. המטרה פה היא הצלחה וקליק שווה הצלחה לכן תכוונו לייצר כמה שיותר הצלחות ולהקליק עליהם. וכמובן לתת חטיף על כל הצלחה וכל קליק.
- לא עובדים עם קליקר שכועסים, עצבניים או מתוסכלים. הקליקר אמור להיות כיפי, לא עונש. לא כיף עם אנשים כעוסים. עובדים בכיף או לא עובדים בכלל.
"לאמן את הקליקר"
בעיקרון זה לא חובה ללמד קודם את הכלב את המשמעות של הקליקר אבל אני מכל זאת ממליצה “להטעין” אותו לפני שמתחילים לעבוד בעיקר בשביל ללמוד בעצמינו את המיומנות של להקליק ואז לתת חטיף. לפעמים זה יותר מאתגר ממה שזה נראה.
- שבו מול הכלב עם ידיים מאחורי הגב
- ביד אחת קליקר וביד השנייה חופן חטיפים
- חכו שהוא יסתכל לכם בעיניים (או לחילופין שיתיישב או ילך אחורה)
- בשנייה שהוא מסתכל בעיניים, אתם מקליקים ורק אז מוציאים את היד השנייה וזורקים לו חטיף הצדה
- אתם מחכים שהוא יסיים את החטיף ויחזור על ההתנהגות
- בשנייה שהוא מסתכל, אתם מקליקים וזורקים חטיף
- כדאי לעשות את זה בין 10-20 פעמים (לא חובה ברצף) או עד שאתם מרגישים שהקליק ומתן החטיף באים לכם בקלות ובזרימה.
הקליקר הוא אחלה כלי לאימון איכותי ונעים. אני לא ממליצה להשתמש בקליקר בעבודה משולבת תיקונים כי אנחנו בקלות יכולים לקשר את הקליקר לתיקון ולגרום לקליקר להיות מבשר רעות. באופן כללי, עבודה עם קליקר אמורה להרגיש לכלב כמו משחק, האתגר שלו הוא להבין איך הוא גורם לקליק לקרות. כל תיקון, אפילו “לא” יכול לגרום לו לא לרצות לשחק. זה לא כיף לשחק כשטועים כל הזמן. אני לא אומרת לא להגיד לכלב “לא” אף פעם. אני אומרת שבמעמד הרגיש הזה של האימון, אין מקום ל”לא” כי אין פה טעויות, יש פה למידה. אם הכלב ממש לא בכיוון אפשר להגיד בנחמדות “זה לא זה” ולא לתת על זה חטיף. בסוף הוא ילמד לחשב מסלול מחדש. אבל זה חייב להיות בנחמדות.
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו “מדברים כלבית”